יום שלישי הגיע ואת הבוקר פתחנו עם מלכת היער – פטריית הכמהין.

בחוות גידול כמהין מרשימה עם נוף מהסרטים יצאנו יחד עם צייד כמהין מדופלם וכלבתו המהממת ׳בריצ׳ולה׳ לציד כמהין אמיתי. התהלכנו עם בריצ׳ולה בין העצים והסבך ומפעם לפעם היא הגיחה בריצה עם פטריית כמהין מושלמת בפיה, כמה שהריח הזה מרשים וממכר והתחושה שמקבלים כאשר מחזיקים אחת כזו בכף ידכם.

לאחר שמילאנו כיסינו, ישבנו במרפסת פנורמית וזכינו להנות מברוסקטות עם ממרח כמהין לצד יינות מבעבעים מקומיים, פתיחה לא רעה ליום הייתי אומר.

איך אפשר בלי יקב ביום?
יקב מרתק החבוי בעמק קטן מוקף הרים במרחק של 20 דקות ממונטפאלקו. פאולו, הבעלים והיינן אירח אותנו יחד עם ולנטינה מנהלת מרכז המבקרים לטעימות יין וארוחת צהריים. אופי האירוח החם והמשפחתי, איכות היינות והאוכל ריגשו אותנו מאוד ומבלי לשים לב בילינו שם כמעט שלוש שעות מושלמות ובלתי נשכחות כשבסופם כל הקבוצה יצאה עם ארגזי יין כדי לקחת חזרה לארץ.

ארוחת הערב של היום נכנסה לפנתאון חוויות הטיול.
בבית צנוע בפאתי מונטפאלקו, עם כרם צמוד ונוף משגע לשקיעה פגשנו את ג׳יורג׳יו ברונוזי.
הבחור הצעיר והמרשים העניק לנו ערב משוגע שהתחיל עם הרמת כוסית בכרם מול השקיעה, המשיך עם ספארי כרמים בג׳יפ הפתוח שלו והסתיים בארוחת ערב ביתית וארוכה שהוא וחברו הטוב בישלו עבורנו, לצד טעימת יינות היקב המצויינים. זה היה ערב שישי והיין לא הפסיק לזרום, האוכל הביתי והמקומי ריגש והלהיב.
היה זה אירוח משפחתי מופתי שנזכור לעד.

התעוררנו למחרת בבוקר, קצת בהאנגאובר, זכר לשיגעון ליל אמש. ארוחת בוקר טובה, כמה כוסות אספרסו והיינו מוכנים להמשך. העיירה אסיזי מפורסמת בעולם הנוצרי כמקום השני הקדוש ביותר באיטליה, אחרי הותיקן, בזכות הבזיליקה של פרנצ׳יסקוס הקדוש, מייסד מסדר הפרנצ׳יסקנים. העיירה רומנטית, מרתקת ומכשפת, נראית כאילו נבנתה במיוחד כסט צילום לסרט מיבי הביניים, ממש כך. שם פגשנו את מאורה, מדריכה מקומית וידענית שהראתה לנו את כל פינות החמד בעיירה ואת תוככי הבזיליקה המפורסמת.

משם המשכנו לביקור בעוד מקום שנראה כאילו נלקח מסרט.

בית בד משפחתי על גבעה גדולה, הכולל מתחם של 2 וילות מרשימות, מדשאה רחבה ונוף פנורמי בלתי ייאמן שממנו אף נשקפת לה טוסקנה השכנה. בית הבד המרשים והמצליח מנוהל ע״י 3 אחיות ואח מקסימים וחמים שלא מפסיקים לחייך, לצחוק ולהנות עם הקבוצה.
לאחר סיור באולם הייצור, ערכנו את טעימות שמני הזית עם ארוחת צהריים
מרשימה והרבה יין, כרגיל.

את היום האחרון בטיול, בילינו בטבע המרשים של אומבריה עם ביקור במפלים מרשימים
ולאחר מכן בזמן פנוי בעיירה קסומה שניצלנו, איך לא, באפריטיבו מוקדם עם המון אלכוהול ואוכל מרגש.
בדרך לשדה התעופה, רגע לפני שנפרדנו, ידענו כולנו- זו לא הפעם האחרונה שנבקר כאן.

נכון, אולי אומבריה הוא עדיין לא האזור הראשון שעולה בראש כשחושבים על איטליה,
אך זה עומד להשתנות בקרוב, סמכו עלינו. משהו בשילוב הזה של אזור אותנטי ולא מתוייר מדי, אנשים פשוטים ונעימים, מרחבים ירוקים, עיירות מכשפות, קולינריה מרתקת ויינות משובחים.