Vinspiration

להתרגש בפורטוגל

lior — Thu, 24 Jul 2025 13:04:40 +0000

בשמונה השנים האחרונות, הצליחה פורטוגל לשבור את שיא מספר התיירים הנכנסים אליה, בכל שנה מחדש. הסיבות לכך ברורות: לצד עלויות מחייה וטיול זולות ביחס לשאר אירופה, פורטוגל שובה בקסמיה בזכות תושביה מסבירי הפנים, עושרה התרבותי המשקף מסורות בנות מאות שנים: ארמונות ומצודות עוצרי נשימה, כפרים עתיקים, המזמינים את הפוסעים בשביליהם למסע בזמן ושפע יצרנים קטנים הממשיכים את המסורת המשפחתית.

״אם לטבע היו תכונות אופי אנושיות, אין ספק שפורטוגל הייתה נחשבת לדרמה קווין של החבר׳ה״, אבחנה זוגתי במסעינו האחרון למדינה, ובצדק: הים בעל גלים בגובה עשרות מטרים, יערות אלוני השעם ממלאים את האופק והעמקים שופעי גפנים. הכל, ובגדול. ואני, בזמן שפסעתי בין הזמורות של הכרם, לצלילי מי הנחל המפכים ממש לידו, ידעתי שאל הטבע הזה אחזור בקרוב ואביא איתי אנשים שמתרגשים מיין. המשקה שהוא הדרך הנפלאה ביותר לספר את סיפורה של פורטוגל.

מאריו, דור רביעי לייננים ביקב Quinta Das Bageiras, מזמין אותנו בחיוך להצטרף לסיור ביקב המשפחתי. בזמן שאנחנו מסתובבים לנו בין מגדלי בקבוקים מתיישנים, הוא מספר לי על זני הענבים המקומיים, דרכי הכנת היין האופייניות לאזור ועל מטרתו ליצור יין אשר יתכתב עם המסורת המשפחתית, כמו גם עם דרישות השוק המסחרי בהווה.
הימים הלכו והתארכו, ומגוון היקבים הרחב נגלה לנגד עיני: סיורים ביקבים גדולים ומרשימים, בעלי ציוד שהוא המילה האחרונה בעולם עשיית היין, לצד יקבים מסורתיים, הממשיכים לדרוך חלק מהענבים ברגליים. עובדה מעניינת היא, שהרבה מהייננים הצעירים חשים בהבדלים בין דריכה מכנית לזו הרגלית ובוחרים לשלב בין השיטות.

רוב זני ענבי היין מקומיים ועתיקים ולכל אזור התמחות וסגנון עשייה ייחודי, כך שמגוון הטעמים המורגשים ביין הינו רחב כיד הדמיון. לצד היתרונות הברורים בשפע הקולינרי, גם העושר התרבותי, המקומי וההסטורי הוא בלתי נדלה ומשמש כקרקע נפלאה להפתחותה של חווית היין והקולינריה בפורטוגל. זהו הקו המנחה של טיולי היין בפורטוגל שמנסים למצוא את התשובה לשאלה: כשמטיילים בפורטוגל עם כוס יין ביד, לאן נכון ללכת?

נטעם יינות מבעבעים בחבל הבייראדה (Bairrada) לצד יינות לבנים, ארומתיים וצוננים בוינו ורדה (Vinho .(Verde נתענג על יין הקינוח המפורסם ׳פורט׳ בפורטו (איפה אם לא) ויינות עוצמתיים באלנטג׳ו (Alentejo) שבדרום המדינה ושם נגלה מקרוב גם את תעשיית פקקי השעם המרתקת.

לצד היין הפורטוגלי, כדאי לגלות גם את שאר הטובין המתלווים אליו: גבינות מקומיות, מאפים מיוחדים במתכונים עתיקים והמון אוכל פורטוגל עשיר וטעים. זה היעד הנכון להגיע אליו עם הרבה תאבון, להתנתק מהקצב המהיר של היום יום ולהתמסר לחוויה בלתי נשכחת.

הפוסט להתרגש בפורטוגל הופיע לראשונה ב-Vinspiration.

טיולי בציר – כשהתירוש הופך ליין

lior — Thu, 24 Jul 2025 12:54:01 +0000

כשמסתיים חודש אוגוסט מתחיל הבציר בהרבה מאזורי היין בחצי הכדור הצפוני. אז לאן כדאי לטייל עכשיו? איפה יקבלו את המבקרים בזרועות פתוחות במהלך העונה היפה ביותר בשנה והיכן יבקשו מכם להשיל נעליים ולהצטרף לדריכת הענבים?

כשהעלים ירוקים, הענבים אדומים והשמיים כחולים, זו העונה המושלמת לבקר ביקבים, לטעום מהיין ולחזות בכורמים ובייננים בשיאם. חבר, יינן, אמר לי לאחרונה: "בין יולי לנובמבר, אל תקבע איתי תוכניות". זו התקופה שבה היקבים עושים את המאמץ המרוכז השנתי, זה שבלעדיו לא יהיה לנו שיכר ענבים ובכל זאת, הרבה יקבים שמחים לקבל מבקרים, שיצטרפו לחגיגות ואפילו ישילו שרוולים ויחוו את הבציר באופן הכי פיזי שיש. למטיילים בישראל מומלץ לפנות ליקבים מראש, לבדוק האם הם מקבלים מבקרים ולנסות להצטרף ליום בציר. לגבי טיול בחו"ל התשובה קצת מורכבת יותר ותלויה מאוד ביעד הטיול.

בורדו – עיר הבירה של היין

כ 10,000 יקבים ממלאים את שיטחה של בורדו, מה שמגדיל משמעותית את הסיכויים לביקור. בורדו היא "לונה פארק" של יין ותקופת הבציר היא שיא של תיירות באזור. המוני תיירים, מכל רחבי העולם, גודשים את היקבים ובתי המלון ובהחלט ניתן להגיע, לבקר ולטעום. אמנם חלק מהיקבים יעדיפו לסגור את שעריהם במהלך הבציר, אולם, להרבה מהיקבים מחלקת אירוח מקצועית, שיודעת לקבל ביקורים גם בשיא הבציר. לא להחמיץ את "חג הבציר" – האירוע המרכזי שמתרחש בסנט אמיליון במהלך חודש ספטמבר הוא אירוע צבעוני ומרשים עם מסורת של מאות שנים. האירוע הצבעוני ביותר הוא "מרתון ה Medoc" – אירוע שהיה סודי בעבר והיום, כשהתגלה, מושך אליו אלפי משתתפים מכל רחבי צרפת והעולם. בבגדים צבעוניים ותחפושות מושקעות, רצים המשתתפים מטירה לשאטו במשך 3 ימים שכוללים כמובן הרבה אוכל, שתיה וריקודים.

בורגון – הגביע הקדוש של היין

לבורגון עדיף לא להגיע במהלך הבציר. אלפי יקבים קטנטנים, בהם, בדרך כלל, המארח הוא גם היינן ובמהלך הבציר, יש להם דברים יותר דחופים מלארח. אמנם ניתן להגיע בתקופה הזו לבקר בבתים הגדולים, כמו דרוהין, ז'אדו, שנסון ובושארד ואפילו ביקבים קטנים יותר כמו: Château de Pommard יקבלו אתכם. אבל הקסם האמיתי של בורגון שוכן בביקור ביקבים הקטנטנים ובפגישה עם הכורמים והייננים, מה שלא יתאפשר במהלך תקופת הבציר.

אלזס – הצפון האלגנטי של צרפת

לכאן אפשר בהחלט להגיע כשמסתיימת חופשת הקיץ הצרפתית. אלזס ששוכנת בצפון מזרח צרפת, בסמוך לגבול עם גרמניה, נהנת (או סובלת, תלוי באיזה חלק בכוס תעדיפו להתמקד) מאקלים קר ויבש יחסית שמבטיח בציר מאוחר, אפילו מאוחר מאוד. רק לקראת חודש אוקטובר יתחילו הבוצרות להבעיר מנועים והכורמים להשחיז את המזמרות ולצאת לבצור.

פורטוגל – היופי שבקצה היבשת

כאן בעמק הדוארו יישמחו לקבל מבקרים. במיוחד אם אתם לא נרתעים מלהפשיל את שרוולי המכנסיים ולקפוץ לבריכה לדריכת הענבים. בריכות גדולות המכונות "לאגר" (Lagar) מכילות אלפי ליטרים של תירוש וענבים וכדי לקבל את מירב הטעמים מהקליפות, חשוב לערבב את הנוזל, עם הרגליים, כמה פעמים ביום. בחלק מהיקבים, תמצאו פסנתר, שידרבן את הדורכים לרקוד על הענבים בקצב מהיר. התהליך המסורתי והמיוחד חשוב מאוד להפקתו של היין המיוחד המפורסם בשם: פורט.

ריוחה – מסורת ספרדית

פסטיבל La Feria de San Mateo מתרחש בסוף חודש ספטמבר בעיר הבירה של ריוחה: Logroño. המסורת שהחלה לפני כ 900 שנים, כוללת חגיגות של שבוע שלם, תהלוכה צבעונית ומרשימה, שמציגה את החשיבות הגדולה של יין באזור. זיקוקי דינור ואינספור מסיבות וכמובן, המון אוכל ויין. כאן בריוחה ישמחו לארח מבקרים בהרבה מהיקבים, גם במהלך הבציר, אמנם לא בכל היקבים אבל בהחלט מומלץ וכדאי להגיע ולבקר במהלך חודש ספטמבר.

טוסקנה – רומנטיקה מלאה בצבע

אין ספור פסטיבלים שוטפים את הכפרים של טוסקנה במהלך תקופת הבציר. הפסטיבל של מונטקרלו מתרחש במהלך השבועיים הראשונים של ספטמבר וכולל מוזיקה, אומנות וכמובן הרבה יין. ב Greve in Chianti שממוקמת בין פירנצה לסיינה, חוגגים בשבוע הראשון של ספטמבר ב"אקספו" ססגוני, שכולל טעימות של מיטב היקבים שגם פותחים את דלתותיהם למבקרים. בשבוע השלישי של ספטמבר תוזמנו לחגוג בכפר Panzano שבקיאנטי ולא נשכח גם את פסטיבל הענבים ב Impruneta שקיים כבר כמעט 100 שנים וכולל מופעי ריקוד, אומנות וכמובן הרבה אוכל ויין.

המון פסטיבלים נוספים בדרום ספרד, גרמניה, הונגריה ואפילו פה בישראל. תקופת הבציר היא זמן נפלא להנות מהיין, במקום מולדתו וביחד עם אלו שעומלים כדי שהבקבוקים יתמלאו ויספיקו לנו לכל השנה.

הפוסט טיולי בציר – כשהתירוש הופך ליין הופיע לראשונה ב-Vinspiration.

בורדו – המלכה מרגו

lior — Thu, 24 Jul 2025 12:46:23 +0000

צרפת היא ערש תעשיית היין העולמית, את זה כולם יודעים. בתוך צרפת, השם בורדו הוא כנראה המזוהה ביותר עם הקהל הרחב. אחוזות שאטו מיתולוגיות, כרמים עד קצות האופק, ואווירה מיוחדת במינה שצריך להיות שם בשביל להרגיש אותה.

אותה אנרגיה היא, להרגשתי, שילוב של הכבוד והגאווה האדירים שיש שם למסורת עשיית היין, הכסף הגדול והאריסטוקרטיה אשר כיום ובעבר משחקים תפקיד מרכזי בהוויה הבורדולזית, ולבסוף ה – Savoir Faire, אותו ידע ינני ו'טרוארי' שנצבר במאות שנות בציר.
בכתבה זו אספר על חוויה בלתי נשכחת, אשר באמצעותה זכיתי להיות, במובנים רבים, במרכז, או הליבה של אותה אנרגיה, שכולה עושר, אריסטוקרטיה, מסורת, יין נדיר, שאטו אחד ובעיקר אנשים.
אי אפשר להתחיל בלי קצת הסטוריה. הסיפור מתחיל להתחמם כבר בתחילת המאה ה-16. במאתיים השנים הבאות אחוזת שאטו מרגו (Chateau Margaux) עוברת בירושה, מתרחבת ומצטמצמת, כאשר השולטים בה הן משפחות הכוח באזור ששולטות בשאטו הו-בריון, שאטו לטור ובתים נוספים. לאחר שוכח המהפיכה, אחייניתו של הבעלים שאיבד את ראשו בגליוטינה קונה מחדש את האחוזה, ובאותה שנה מתחתנת עם הקטור דה בראן, בעלים של בראו מוטון, לעתיד שאטו מוטון רוטשילד… כך זה ממשיך, הבנתם את הרעיון. מדובר פה במספר מצומצם של משפחות ונישואים בין אצילים שמעבירים את כל האחוזות הללו ידיים. יש לציין כבר אז שמם יצא למרחוק כמייצרים יינות איכות יוצאי דופן. השאטו ה"מודרני" והבניינים הסמוכים הושלם בשנת 1816, על ידי אדריכל צעיר אך מוכשר בשם לואי קומב, בסגנון ניאו קלאסי. שטח האחוזה הוא מעל 2600 דונם.

עד 1977, עם המון שנות בציר גרועות במיוחד, (להוציא את 1959 האגדית, וגם 1953) השאטו דישדש, עד הגיעו של אחד בשם אנדרה מנזנופולוס, יווני במקור, שלוקח את העניינים לידיים, משקמים כרמים, משפצים, חופרית מרתף עצום מתחת לבנייני היקב, וגם באותה שנה השאטו מצטרף לרשימה מכובדת של מונומנטים הסטוריים לשימור. אגב 1978 כבר שנת בציר סבירה, ומתחילים לדבר על חזרתו של שאטו מרגו לגדולה.

ב-2003 בתו של אנדרה, קורין מנזלופולוס רוכשת את כלל המניות והופכת לבעלים הבלעדיים של שאטו מרגו. כאן מתחיל סיפורינו שכן זו החליטה לאחר כמה עשורים, לקיים שיפוץ מקיף ביקב, ושכרה מגה אדריכל בריטי בשם נורמן פוסטר (בניין הרייכסטאג, אצטדיון וומבלי). ב- 2015, עם השלמת השיפוץ הופק אירוע לחגיגת "200 שנות אדריכלות לשירות יין גדול'.
אל תשאלו איך, אבל כותב שורות אלו מצא עצמו עם הזמנה.

ירדתי מחדר המלון לבוש במיטב מחצלותיי, שם המתין לנו ואן מרצדס שחור, חדש ונוצץ, ואסף אותנו ואורחי מלון נוספים. הנהג היה עם כפפות עור שחורות ומצחייה, וכבר הרגיש אנחנו בסרט בריטי. כאשר הגענו לשאטו, נסענו על פני הבניין המרכזי והגענו למגרש החנייה. שם חנו אסופה של רכבים שלא הייתה מביישת תערוכת רכב גדולה באירופה. ליד מגרש החנייה היה שדה קטן בו זוג מסוקים נוצצים, שהרי אורחים רבים הגיעו ביעף. כל פרט מוקפד, סדרנים בכל מקום. אין מרווח לטעות והכל כאילו אומר לך – הערב תהיה חוויה מושלמת ומדויקת.

בהתחלה הגענו לבניין קבלת הענבים החדש, שם חיכו לנו המדריכים ולקחו אותנו לסיור ביקב החדש. למרות שהכל היה מצוחצח באופן מוגזם, עדיין הורגש כאילו זה ככה תמיד. לאחר שעברנו במרתף החדש שנחפר, ובמעין ספרייה תת קרקעית ארוכה מרשימה ועצומה בגודלה, עלינו במדרגות ספירליות שיצאו ממש בפינת הדרכים האחת מובילה לבניין השאטו המרכזי. אפילו הכוריאוגרפיה של הביקור מושלמת.

שם המתין צוות צילום מקצועי לצלם את האורחים מול השאטו. לא משנה כמה מכובד האורח, ואני מעריך שהעושר המצטבר של 500 האורחים היה כשל תל"ג של מדינה קטנה – כולם רצו, כמו ילדים קטנים, להצטלם מול הדבר המדהים הזה. לאחר הצילום קיבלת כרטיס מתכת מעוצב, והתוצרים יחכו לך בסוף הערב.

נכנסנו לבניין הצדדי שם קיבלו אותנו שני מלצרי יין, אחד מוזג מתוך בקבוק דאבל מגנום שמפנייה קרוג גראן קובה (Krug Grand Cuvee) והשני מחזיק את הכוס. לבקבוק כזה דרושות שתיי הידיים.. משם חזרה למבנה המרכזי ואז עברנו, דרך השאטו, לחלקו האחורי. לעיניי נגלה אולם אירועים שלם עצום בגודלו, עם קירות מעוטרים, וילונות ושנדלירים, כל זה נבנה במיוחד לאירוע. בכל פינה סידורי פרחים מרשימים וכמעט שכחתי – השמפניה המשיכה לזרום.

התיישבנו והתחיל הערב, לאחר הנאומים ביניהם זה של הגברת מנזנופולוס שהפליאה בנאום מלא רגש ותאמינו או לא צניעות – התחילה הסעודה, וכמובן היין. או היין.
התחלנו ביין הלבן של שאטו מרגו – Pavillion Blanc de Chateau Margaux 2012, בבקבוקי מגנום – הוא היין הלבן של היקב, אשר מיוצר בכמויות קטנות, מסוביניון בלאן ומיושן בחביות. היה נפלא.

עם הגשת המנה הבאה, התחולל הטקס האמיתי – האורות לפתע עומעמו, המוזיקה נשתתקה, ולפתע חצוצרות החלו לנגן בקול תרועה תוך שכעשרים מלצרי יין עם סינרים מיוחדים יורדים מתוך השאטו עם ארגזי עץ המכילים את היין האדום. נשמע כמעט קלישאתי אך באותו רגע זה היה מרשים ביותר.

היין הראשון שהוגש היה שאטו מרגו 1996, הצעיר יותר, והפחות מורכב. היה פשוט מושלם, עם עומק ועוצמות, אני חושב שמימי לא טעמתי יין בן 20 כה עוצמתי ובשיא כוחו וצבעו.
לאחר מכן, עם המנה הבאה של בשר טלה מהעצם, הגיע האח הגדול – שאטו מרגו 1985 – פשוט חוויה של יין, עוצמתי אך בשיאו, כשכל מה שהיה צריך התרכך – והיין נשתה כמו משי. טעמתי עוד ועוד וכמעט ששכחתי שאני באירוע.
לקינוח הוגש שאטו קלימנס סוטרן 1986, כי איך אפשר בלי בעצם..

לאחר הסעודה המדהימה, והרבה כוסות יין, התחילו הריקודים. לא אלאה אך רק אומר שהשמפניה חזרה לעניינים, קינוחים ואלכוהול משובח, ואיכשהו מצאתי את עצמי מפזז בשלוש לפנות בוקר, בחצר האחורית של שאטו מרגו, עם חבורה של אנשים שיכורים, שותים ושמחים – ולו רק כדי להמחיש לי שלמרות כל מה שהתחולל ונטעם בערב הזה, עדיין מדובר, בסופו של דבר, באנשים בני תמותה, שאוהבים יין, שמחה ואת החיים.

אין ספק שזו הייתה חוויה מדהימה ויוצאת דופן, אבל מכל המוקפדות, היופי בכל עבר, השירות המושלם והיין המדהים, היה ניתן להרגיש את הגאווה הגדולה במסורת העשירה, באיך שכל פרט הכי קטן מוצא עצמו לתוך הבקבוק בסופו של דבר, ושבאמת אי אפשר אחרת כדי להצדיק את אסופת המילים Premier Grand Cru Classe.

הפוסט בורדו – המלכה מרגו הופיע לראשונה ב-Vinspiration.

להיות סלברטאי בספרד

lior — Thu, 24 Jul 2025 12:34:06 +0000

לפעמים אני משתעשעת במחשבה מהסוג – אילו הייתי ענב יין, איזה זן הייתי בוחרת להיות?
בוודאי שהתשובה על השאלה הזו עשויה להשתנות בכל פעם וכל רגע מול הדילמה העמוקה, הרי שכל יום אני ממש לא אותה גברת ואת האדרת אני בוחרת לשנות בהתאם למצב האקלים.
אך יש זן ענבים אחד, שעולה במשחק הזה די הרבה, וכשהוא מגיע אני יודעת שהוא מביא עימו המון ביטחון, ניצחון וגאווה… הגיוני שזן הענבים שקיבל את תואר "הענב האציל של המדינה" יביא לתחושה אצילית, בטח שאלגנטית ואף נעלה הייתי מוסיפה. אך כפי שכבר אמרתי, אני נוטה להשתנות וכך גם זן הענבים הזה אשר למעלה מ 15 שמות שונים (!) רכש לו במהלך ההיסטוריה. לחשוב שאילו הייתי אותו זן הייתי חולשת על שטח עצום במדינת ספרד, כמעט כל אדמת ספרד הייתה מרגישה בנוכחותי, נהנית מהאופי ומהיכולות הורסטיליות שלי, החל מהמגע בקרקע ועד לכוס היין בעלת הגוון העמוק.

כבר יודעים מי הוא הזן המהולל?

טמפרניו – נעים להכיר!

טפרניו (Tempranillo) מלשון טמפרנו – מוקדם. משמעות הדבר נובעת מהיכולת לבשלות ענב מוקדמת בשבועות מספר מזנים שכנים אחרים.
אחד השמות הנוספים שיוחסו לענב זה הוא "הענב של אלף היינות". אלף פנים יש לענב זה, על סמך האיזור בו הוא גדל. למעשה, בספרד כולה הוא נפוץ בשמותיו השונים, אך בזכות שני איזורי הדגל של המדינה הוא הפך לסלבריטאי של ספרד: לה ריוחה (La Rioja) בצד אחד של המטבע וריברה דל דוארו (Ribera del Duero) בצידו השני.
בסך הכל מפרידים בין השניים נסיעה של כשעתיים וחצי לערך, מה שמוסיף עניין רב בסוגיית השוני בין שני איזורי היין העתיקים הללו. הענב התפרש לו ללא גבולות, כלא יודע היכן וכיצד הוא יהפוך לקטיפתי והיכן ייחשפו שריריו ויהיה לחייתי.
אותה גברת, אך האדרת משתנה, בין היתר כתוצאה משינויי האקלים, סוג הקרקע וכמובן גובה הכרמים.
טיסה ישירה תוביל אותנו אל מדריד, בירת המדינה ומשם עלינו רק לבחור: ריוחה, ריברה דל דוארו או אולי גם וגם?! אבל במקרה שכזה מומלץ לצאת לחופשה של לפחות כ 10 ימים…יש הרבה מה לראות ויתרה מכך, לטעום.
מכיוון שהפעם חשקה נפשנו ובחרנו בריברה דל דוארו, הצעד הבא יהיה להביט במפת מחוז היין הרחב ולסמן כמה מקומות ששווה להתעכב עליהם.

מספרד בזרימה אל פורטוגל

במרכז המפה נבחין בקו כחול החוצה את מחוז היין לרוחבו. הקו הזה הוא לא אחר מנהר הדואורו המפורסם, על שמו קרוי האזור כולו. הנהר מתחיל את נתיבו בגבול ריוחה, זורם מערבה דרך מרכז אזור ריברה דל דוארו ומסיים את מסלולו בפורטו שבפורטוגל, נשפך היישר אל האוקייאנוס האטלנטי. לא פחות מ- 897 ק"מ אורך מסלולו של הנהר השלישי באורכו בחצי האי האיברי. נופי כרמים לאורך הרבה מנתיבו, עד לשפך הגדול אל האוקיאנוס. נתיבי הנהר רבים הם ובמהלך הטיול באזור נזכה לראותו בתצורות שונות, למשל בעיר הבירה של ריברה, אליה נגיע בוודאות: ארנדה דה דוארו (Aranda de Duero).

בירת המחוז ארנדה דה דואורו

כל העיר נוטפת גאוות יין יחידנית, מסעדות, ברים, חנויות יין… שפע של תרבות יין יש בעיר הזו, ממנה ניתן לצאת לביקור בכל אחד מיותר מ- 300 היקבים שיש לריברה דל דואורו להציע. למעשה הפוסעים במרכז העיר העתיקה, דורכים על מרתפי יקבים תת קרקעיים באורך של 7 קמ (!), תעלות תת קרקעיות, מסדרונות עמוקים וכל זאת לתפארת היקבים העתיקים ששהו בעיר בתקופת ימי הביניים. בסביבות ה- 10 מטרים מתחת לאדמה, טמפרטורה נפלאה של כ- 12 מעלות, זהו גן העדן הישן של יינות ריברה עוד מתקופת ימי הביניים.

פסטיבלים, מבצרים וליל הנרות של פיינאראדה

לחובבי הפסטיבלים, החופשה הגדולה בישראל, היא בדיוק הזמן להגיע לעיר הבירה השוקקת, אשר כל שנה חוגגת פסטיבל מוסיקלי עצום, המושך אליו עשרות אלפי מבקרים. רוקנרול, יין ותיירים מכל העולם!
במרחק נסיעה של פחות מחצי שעה מהעיר ארנדה נוכל לנחות לנו בכפר הנראה כאילו עצר זמנו, פיינאראדה. בסך הכל 500 תושבים שזוכים להתעורר כל בוקר למראה המבצר המרשים בכניסה לכפר, הסמטאות שמחזירות אותנו לסרטים עם תפאורה של ימי הביניים ואם יתמזל מזלנו והצלחנו להגיע לכפר בשבוע הראשון של אוגוסט – שווה ביותר להתעדכן במאורע הנקרא : ליל הנרות של פיינאראדה. בדיוק ביום בו השמש זורחת ומאירה במלאותה זהו היום בו התושבים מכבים את כל מנורות העיר (9,000 במספר) ומחליפים בתאורת נרות קסומה, בכל פינה ופינה של הכפר.
מראה קסום ורומנטי הנמשך אל תוך הלילה ומלווה בתהלוכות, מוזיקה, הפנינג מואר ומדובר.
לאוהבי התיאטראות הרומיים, ממליצה בחום לעשות קפיצה לקלוניה – עיירה קטנה עם שרידים יפיפיים של תיטארון רומי, אחד היפים בספרד כולה.

ובחזרה ליין

יינות ריברה דל דוארו קיבלו הכרה רשמית כאזור יין אמנם רק בתחילת שנות ה- 80, לעומת שכנות אחרות בספרד, כדוגמת ריוחה (1925) ואחריה חרז (1935) אך העדויות לייצור היין באיזור מחזירות אותנו ללא פחות מאשר המאה הרביעית לפני הספירה!
על מנת שיין מאיזור זה ייחשב ליין ריברה דל דוארו עליו לעמוד במספר פרמטרים, המתחילים במיקום שטח הגידול והיקב עצמו. שניהם צריכים להיות ממוסגרים בגבולות האיזור בתוך הקהילה האוטונומית של מחוז קסטיליה לאון.
על מנת שיין אדום ייכנס לקטוגוריה זו עליו להכיל לפחות 75% מהענב טמפרניו. 25% הנותרים ימולאו על ידי רוב של קברנה סוביניון, מרלו ו\או מלבק. מזני הגרנאש האדום והאלביו הלבן ניתן להשתמש רק עד 5% להשלמת אותו יין.
ישנו יקב אחד אשר משתמשב- 100% ענבי טמפרניו להפקת כל יינותיו, זהו Raíz de Guzmán.

היינות הצעירים של ריברה דל דוארו הם אלו ששהו מתחת ל 12 חודשים בחבית, או שכלל לא. הקטגוריה הבאה תתייחס לאלו ששהו מינימום 12 חודשים בחבית ונקרא להם קריאנזה. ריברה דל דוארו "רזרבה" ייקרא היין ששהה לפחות 36 חודשים בין חביות העץ והבקבוק עצמו – שכן…היין ימשיך להתפתח בתהליך היישון שבבקבוק.
והגדול שמכולם ה"גראן רזרבה" הוא זה שהתיישן 60 חודשים בסך הכל, מינימום של 24 בחבית ו36 בבקבוק.
טמפרניו, זן הענבים הנטוע ביותר בספרד בכלל ופרט בריברה דל דואורו, עם אחוז מרשים מאוד של כ- 96% משטח הכרמים הכולל, ידוע בכינויו – "טינטה דל פאיס" ("האדום של המדינה"), זאת בזכות יכולת האדפטציה הנפלאה שלו באדמת המחוז. כאשר מזכירים בפני המקומיים את הביטוי סוגי אדמה, הם מיד יתגאו ויאמרו שלריברה דל דוארו יש כ- 32 סוגי קרקע, המעניקים לענב זה את המורכבות המגוונת ואת הורסטיליות בקשת הארומות והטעמים שהוא מסוגל להעניק.

רשימת היקבים בהם מומלץ לבקר היא באמת עצומה וקשה להחליט באילו חובה לבקר, ישנם יקבים בדמות תכשיט ארכיטקטוני, כמו למשל Bodegas Portia, אשר ב 2011 נבחר ליקב מצטיין בקטגוריית עיצוב על ידי RIBA, המכון המלכותי לאדריכלים בריטים. יקב נוסף שישאיר אתכם פעורי פה אל מול האסטתיקה והדיוק, ולא פחות מול טעמו של היין המבשם הוא יקב PROTOS . לחובבי כלי החרס הענקיים ביקור ביקב PRADO REY ימלאו את החיך ואת הלב בריגוש.
אם אתם מאלה שיודעים שאחרי כמה כוסות של יין משובח, כל מה שמתחשק להם לעשות זה לשמר את המסורת הספרדית בסיאסטה טובה, היקב הנפלא הזה (בין עוד רבים וטובים) מציע לנו בדיוק את זה- יקב, מלון ומסעדה מעולה להשלמת החוויה- Bodegas Arzuaga.
יש האומרים כי בחביות של יקב נרצה לחיות לעד ובחביות של יקב נרצה למות. כה טעימים היינות היוצאים מבתי עץ אלו- VEGA SICILIA ו- PINGUS. מה שבטוח הוא שטעימה משני יקבי הדגל הללו יגרמו לנו עונג רב, לחיך, לגוף ולנשמה.

הרשימה עוד ארוכה, והיא כוללת למעלה מ 300 יקבים המחכים לבשם את נפשינו.

לאחר ביקור במחזור סביר להניח שנתאהב בענב האציל, המלך של ספרד – טמפרניו. רק זכרו לבטא את שם הענב כך, טמפרניו ולא טמפרנילו, זה עלול לגרום לספרדים עקומת הלצה קטנה על פניהם.

הפוסט להיות סלברטאי בספרד הופיע לראשונה ב-Vinspiration.