הלב הירוק של איטליה. כך מכונה אומבריה בפי כל שאר האיטלקים במחוזות השונים ואכן, פה כאילו הזמן קצת עצר מלכת, במובן הטוב ביותר שניתן לדמיין.
אומבריה רומנטית ומכשפת מהרגע הראשון עם גבעות, הרים, יערות, כרמים ושדות אינסופיים, כולם בוהקים בגוונים שונים של ירוק.
בכל יום זוכים לפגוש כורמים וייננים, כאלו שמסורת עשיית היין טבועה מזה מאות שנים במשפחתם.
לצד היין, מתענגים על הקולינריה המקומית – חוות פטריות כמהין, בית בד משפחתי וכמובן מסעדות מצטיינות עם נוף מהפנט.
מיקומה המרכזי של אומבריה גזר עליה חוסר בקו חוף ועל כן היא לא מתהדרת במנות דגים או פירות ים. המקומיים מקדשים את המוצרים שהטבע מעניק להם, והם עולם שלם ומושלם בפני עצמם. כאן, לצד היין כמובן, הכוכבים הם פירות האדמה והטבע – שמני זית מהטובים באיטליה, ענבים, ירקות עונתיים כמו ארטישוק ואספרגוס בצורת מאפים ותבשילים והכוכבת הראשית – פטריית הכמהין, שהמקומיים לא מפספסים הזדמנות לגרד אותה מעל ביצה מקושקשת עסיסית ורכה.
לצד אלו, כמובן שלא נשכח את הפסטה, אותה מייצרים כאן בעבודת יד ובחרדת קודש איטלקית טיפוסית ואת החלבון על צורותיו השונות והנפלאות:
חקלאים ויצרנים ארטיזנליים נהדרים משתמשים בגידולי החי, אותם ניתן למצוא כמעט בכל מנה ותפריט לאורך היום: גבינות נהדרות ועמוקות טעם, בשר טלה, חזיר ובקר טרי,
לצד סוגים רבים ומגוונים של נקניקים, עליהם המקומיים לא מוותרים אפילו בארוחת הבוקר.
יינות האזור התפרסמו בזכות זן ה-סגרנטינו האדום.
זהו זן המתהדר ברמות טאנין גבוהות במיוחד שרק יישון ארוך או לחילופין טיפול מדויק ועדין
ביקב יודעים להרגיען. הסגרנטינו מפיק יינות עזי צבע וריכוז פרי מרשים לצד אדמתיות וכפריות מסקרנת שהופכת את חווית השתייה לפראית ומתובלת.
בשנים האחרונות, עם עליית קרנם של היינות הלבנים היבשים בכל העולם, גם באומבריה מתהדרים בשני זנים לבנים עיקריים: טרביאנו ו-גרקטו, איתם מפיקים את יין ׳אורבייטו׳ המפורסם.
עם הנחיתה ברומא ובמרחק נסיעה של שעה וחצי התחלנו את הטיול באופן רשמי, ואיך מתחילים ברגל ימין? עם הביקור הראשון שלנו ביקב.
יקב קסום היושב על גבעה גבוהה המשקיפה על עמק מרהיב וירוק כשברקע מציצה העיירה המפורסמת אורבייטו. היקב כפרי ומשפחתי. עם ההגעה מיד מריחים את ריחות התבשילים לארוחת הצהריים שנזכה לאכול בקרוב במרפסת. פרנצ׳סקו, בעל היקב ליווה אותנו ברחבי היקב ואיתו ירדנו למרתף החביות המרשים ביופיו ובגודלו.
את טעימת יינות היקב ערכנו במרפסת חיצונית עם נוף מושלם ולכל יין הותאמה מנה מארוחת הצהריים.
עד היום הטעם של סופלה הכמהין שהוגש לנו לא יוצא לי מהפה ומהלב…
משם, שמנו פעמינו לעיירה שתהפוך לבית. מונטפאלקו ובכינוייה המדויק – המרפסת של אומבריה. העיירה ממוקמת על גבעה שלטת ונוף מרהיב של רחבי אומבריה נשקף מכל פינה.
רוב בתי העסק, המסעדות והברים ממוקמים בצורה נוחה סביב הכיכר המרכזית שנראית כאילו נלקחה מסרט ישן ורומנטי, שם גם נמצא המלון המצוין והמפנק שלנו.
במסעדה סמוכה, סיימנו את יומנו הראשון עם ארוחת ערב ביתית ואינטימית, בליווי מגוון יינות מקומיים.
את היום השני פתחנו בסערה גדולה.
שמנו פעמינו אל מי שהוא אולי היצרן המקומי הכי חשוב, מוערך ומפורסם בעולם היין. היקב ממוקם בכניסה למונטפאלקו ומנוהל כיום ע״ ג׳יאמפיירו, בנו של פאולו. הבן עד לפני מספר שנים ניהל קריירה מוצלחת כארכיטקט ואז נקרא לדגל. את טביעת ידו חשים היטב ברגע שנכנסים ליקב המעוצב שנראה כאילו יצא מתוך מגזין עיצוב בינלאומי. את חווית הטעימה קשה לתאר במילים, רק אגיד שכל חובב וחובבת יין אמיתיים יתרגשו עד צמרמורת.
אלה הם יינות מפסגת האיכות הגבוהה ביותר, המבוקשים בכל רחבי העולם.
מבלי לשים לב, הגיע זמן ה-׳פראנזו׳, ארוחת הצהריים ושום דבר לא הכין אותנו לחוויה שתגיע. אליצ׳ה, מאמא איטלקיה מהסרטים אירחה אותנו בביתה לסדנת בישול ואפייה. האנרגיות, הסטייל והחום באישה הזו הם בלתי נתפסים וכך כל הקבוצה התחלקה במהירות בין מספר תחנות. עמדת סלט פנצלנה, עדמת ברוסקטות עגבניות, עמדת פסטה ראגו ואפילו עמדת אפייה של טארט ריבת שזיפים. אליצ׳ה עברה בין עמדה לעמדה, לימדה, הדגימה ומזגה יין כמובן, כי איך אפשר לבשל בלי לשתות משהו?
לאחר שכולנו סיימנו את המטלות של אליצ׳ה – ישבנו בשולחן אבירים בחצר ופשוט סעדנו את ליבנו תחת השמש הנעימה של אומבריה. חוויה בלתי נשכחת.
לאחר מנוחה קלה במלון, נפגשנו לחגוג את התרבות הכי יפה באיטליה – תרבות האפריטיבו, בכל יום, החל מהשעה 17:00, מיד לאחר סיום העבודה, נפגשים ברחבי איטליה בברים ובבתי הקפה כדי להנות מאפרול שפריץ, קוקטייל נגרוני או כוס יין לצד כמה ברוסקטות, גבינות ונשנושים. את האפריטיבו שלנו חגגנו בבר יין קסום ורומנטי שנמצא סמוך לנקודת התצפית הטובה ביותר בעיירה. מה שנקרא – נגרוני מול הנוף.
במרחק הליכה של 2 דקות זכינו לאחר מכן לארוחת ערב מושלמת במסעדה מוערכת ומפורסמת בעיירה.
יום שלישי הגיע ואת הבוקר פתחנו עם מלכת היער – פטריית הכמהין.
בחוות גידול כמהין מרשימה עם נוף מהסרטים יצאנו יחד עם צייד כמהין מדופלם וכלבתו המהממת ׳בריצ׳ולה׳ לציד כמהין אמיתי. התהלכנו עם בריצ׳ולה בין העצים והסבך ומפעם לפעם היא הגיחה בריצה עם פטריית כמהין מושלמת בפיה, כמה שהריח הזה מרשים וממכר והתחושה שמקבלים כאשר מחזיקים אחת כזו בכף ידכם.
לאחר שמילאנו כיסינו, ישבנו במרפסת פנורמית וזכינו להנות מברוסקטות עם ממרח כמהין לצד יינות מבעבעים מקומיים, פתיחה לא רעה ליום הייתי אומר.
איך אפשר בלי יקב ביום?
יקב מרתק החבוי בעמק קטן מוקף הרים במרחק של 20 דקות ממונטפאלקו. פאולו, הבעלים והיינן אירח אותנו יחד עם ולנטינה מנהלת מרכז המבקרים לטעימות יין וארוחת צהריים. אופי האירוח החם והמשפחתי, איכות היינות והאוכל ריגשו אותנו מאוד ומבלי לשים לב בילינו שם כמעט שלוש שעות מושלמות ובלתי נשכחות כשבסופם כל הקבוצה יצאה עם ארגזי יין כדי לקחת חזרה לארץ.
ארוחת הערב של היום נכנסה לפנתאון חוויות הטיול.
בבית צנוע בפאתי מונטפאלקו, עם כרם צמוד ונוף משגע לשקיעה פגשנו את ג׳יורג׳יו ברונוזי.
הבחור הצעיר והמרשים העניק לנו ערב משוגע שהתחיל עם הרמת כוסית בכרם מול השקיעה, המשיך עם ספארי כרמים בג׳יפ הפתוח שלו והסתיים בארוחת ערב ביתית וארוכה שהוא וחברו הטוב בישלו עבורנו, לצד טעימת יינות היקב המצויינים. זה היה ערב שישי והיין לא הפסיק לזרום, האוכל הביתי והמקומי ריגש והלהיב.
היה זה אירוח משפחתי מופתי שנזכור לעד.
התעוררנו למחרת בבוקר, קצת בהאנגאובר, זכר לשיגעון ליל אמש. ארוחת בוקר טובה, כמה כוסות אספרסו והיינו מוכנים להמשך. העיירה אסיזי מפורסמת בעולם הנוצרי כמקום השני הקדוש ביותר באיטליה, אחרי הותיקן, בזכות הבזיליקה של פרנצ׳יסקוס הקדוש, מייסד מסדר הפרנצ׳יסקנים. העיירה רומנטית, מרתקת ומכשפת, נראית כאילו נבנתה במיוחד כסט צילום לסרט מיבי הביניים, ממש כך. שם פגשנו את מאורה, מדריכה מקומית וידענית שהראתה לנו את כל פינות החמד בעיירה ואת תוככי הבזיליקה המפורסמת.
משם המשכנו לביקור בעוד מקום שנראה כאילו נלקח מסרט.
בית בד משפחתי על גבעה גדולה, הכולל מתחם של 2 וילות מרשימות, מדשאה רחבה ונוף פנורמי בלתי ייאמן שממנו אף נשקפת לה טוסקנה השכנה. בית הבד המרשים והמצליח מנוהל ע״י 3 אחיות ואח מקסימים וחמים שלא מפסיקים לחייך, לצחוק ולהנות עם הקבוצה.
לאחר סיור באולם הייצור, ערכנו את טעימות שמני הזית עם ארוחת צהריים
מרשימה והרבה יין, כרגיל.
את היום האחרון בטיול, בילינו בטבע המרשים של אומבריה עם ביקור במפלים מרשימים
ולאחר מכן בזמן פנוי בעיירה קסומה שניצלנו, איך לא, באפריטיבו מוקדם עם המון אלכוהול ואוכל מרגש.
בדרך לשדה התעופה, רגע לפני שנפרדנו, ידענו כולנו- זו לא הפעם האחרונה שנבקר כאן.
נכון, אולי אומבריה הוא עדיין לא האזור הראשון שעולה בראש כשחושבים על איטליה,
אך זה עומד להשתנות בקרוב, סמכו עלינו. משהו בשילוב הזה של אזור אותנטי ולא מתוייר מדי, אנשים פשוטים ונעימים, מרחבים ירוקים, עיירות מכשפות, קולינריה מרתקת ויינות משובחים.
