קיאנטי קלאסיקו (Chianti Classico) עשוי מענבי סנג'ובזה וגדל בין פירנצה לסיינה. הוא אלגנטי, בעל חומציות גבוהה, מתאים מאד לצד אוכל. מונטפולציאנו דה אברוצו הוא יין בעל אופי אחר לגמרי, הוא כהה, עשיר, עם טאנינים רכים יותר ומבנה שונה לחלוטין. הבנה של שני היינות באותו המסע נותנת תמונה מלאה יותר של יינות טוסקנה על סגנונותיהם השונים.

 המסע יוצא עם צייד מקומי מנוסה וכלבו המאומן לאיתור כמהינים מתחת לאדמה. הכלב מריח ומסמן, הצייד חופר בזהירות, ואתם, שותפים מלאים לתהליך. הכמהין הלבן (Tartufo Bianco) שניצודה בסתיו היא מהיוקרתיות בעולם ומחירה יכול להגיע לאלפי יורו לקילו. לאכול אותה טריה, ישירות מהיער, הוא חוויה שאנשים מספרים עליה שנים.

 ביקור ביקב סטנדרטי הוא לרוב סיור מודרך בין חביות עם טעימת שלושה יינות בסוף. בטיול שלנו הביקורים מתוכננים בקפידה עם אנשי יין ספציפיים שאורית מכירה אישית, מה שמאפשר שיחות אמיתיות, כניסה לאזורים שלא פתוחים לציבור, ולעיתים טעימות של יינות שאינם מוצעים כלל לאורחים רגילים. במהלך הטיול נגלה את הסיפור של האנשים שיוצרים את התרבות, נכנס בדלתות הסודיות ונחווה את המקום כמבקרי VIP.

הביסטקה פיורנטינה הוא נתח T-bone מגזע מקומי, המגיע במשקל 600-800 מות גרם ונצלה על גחלים לדרגת medium-rare בלבד . גזע הבקר, האכלתו בעשבים טריים והצלייה על אש פתוחה יוצרים טעם שלא ניתן לשחזר. לאכול אותו בטרטוריה מקומית בטוסקנה, עם כוס ברונלו לצדו זו ארוחה שהופכת לנקודת ייחוס לכל סטייק שיאכל אחריו.

בקיץ (יולי-אוגוסט) טוסקנה עמוסה תיירים, וחמה מאוד, רבים מהמסעדות והיקבים המקומיים האמיתיים עובדים תחת עומס ופחות זמינים לאורחים. בסוף מאי הכרמים פורחים, הטמפרטורות נעימות, הכפרים שקטים יחסית  והמקומיים שמחים לפתוח דלתות.

הסיור עם מדריכה מקומית לוקח אתכם למעדניות שפועלות מאה שנה ויותר, לדוכנים בשוק שמוכרים ללקוחות קבועים בלבד, ולמקומות שהישראלים ה"רגילים" לא יגיעו אליהם. המדירכה מכירה את הסיפורים מאחורי כל מוכר ומוצר, וכל ביס הופך לשיעור היסטוריה שמתעורר לחיים.

מסעדת מישלן בטוסקנה שונה לגמרי ממסעדת מישלן בפריז או ניו יורק. הפוקוס הוא על חומרי גלם מקומיים, על טכניקות מסורתיות שמוגשות בצורה מעודנת, ועל יין אזורי שנבחר בקפידה. לרוב האווירה פחות פורמלית ממה שמצפים, יותר "בית" ופחות "מופע". הדיוק הוא מופתי וכל מרכיב מונח בצלחת מסיבה ומחשבה.