מאת: מאיר גבע
פורטוגל – האנדמיה של אלברו
מה דרמטי ומעניין יותר, הנוף היפהפה של עמק הדואורו – או אלברו, (Alvaro Martinho Lopez) הידוע בגישתו הייחודית ובשובבותו? ככתוב בחוברת הסיור "אלברו כורם 25 שנה באזור הדואורו, יינן 10 שנים ופילוסוף מלא תשוקה כל חייו". 37 זני ענבים(!) 'ערבב' השובב בחלקה אחת! לך תציע את זה ליקב ישראלי או אירופאי או…(תבחרו). ומה מגיע לבסוף לחיך? ובכן, לדוגמא: 85 נקודות נתנו 2 טועמים מקצועיים לבלנד Mafarrico Tinto ('שובב אדום') רק מ-5 זנים שאלברו בקבק ללא היסוס: Tinta Roriz, Tinto Cao, Touriga Franca, Tinta Amarela, Tinta Barroca. מה זה אומר לו? ממש שום דבר, הוא עושה את 'היין שלו' וזהו. מה זה אומר לנו? למי שמכיר וטעם יין מסדרת גמלא של רמת הגולן – זהו ציונו, 85-86 המהווה כבר סוג של סרגל-השוואה לכיול החיך בטעימות ותחרויות בארץ. אז אולי אפשר לומר, ששיא השובבות שפגשנו בסיור מביא בקלות רבה איכות של גמלא לחיכנו. אבל כמובן שזה לא כל הסיפור ויש כאן סיפור!
מה הציג לנו אלברו בכרם? מיקוד של 100% בטרואר 'הנקי', המבוסס על 3 המרכיבים הקבועים: גפן – קרקע – אקלים. על האקלים אפילו לשובב-צמרת כמוהו אין שליטה… לא כך לגבי הגפן והקרקע, שאותן, הוא אומר ומטיף, צריך לשרת. לשרת! לא לשנות, לא לכוון כנגד הטבע, לא להשקות, לא ליצור עקה במכוון, לא "לשחק" במרכיבים הקבועים שבכרם. לא לשלוט, לשרת אותם! ועל הבסיס האיתן הזה שלו הוא ממש מטיף לנו כמו מיטב המטיפים הדתיים למיניהם ולדורותיהם, אבל בחן ובשקט ובהומור שאותי, לפחות, כבשו. מדוע? כי כ"סייר-יין" וותיק אינני מחפש את הרגיל, הבנאלי, המובן מאליו, שאינו מעורר דיון ומחלוקת – אלא את השונות. השונות שמתבטאת אצל יינן אחד בדקדקנות טכנולוגית ואצל האחר בקפדנות אורגנית או ביו-דינמית. ואצל אלברו השונות מתחילה ונגמרת בטרואר של החלקה. וכמו שמומחים רבים בתחומים שונים לחלוטין אומרים 'קודם כל אל תקלקל את מה שהטבע העניק לך; אח"כ תחשוב מה אתה רוצה בסוף הדרך; ורק אח"כ תבדוק היטב בטרם תחליט איך תגיע לזה'. ואלברו הוא באמת 'מתאבד' על הטרואר שלו, פריק של טרואר נטו שטרם פגשתי מישהו המתקרב למחויבות שלו. ולכן לי זה היה בדיוק המרכיב של השונות מתוך שלל החוויות בסיור הזה.
לחיי היין הראוי בגביעינו!
התמונות בכתבה צולמו באדיבותו של זמיר שמר
