מאת: מאיר גבע
אלזס – הגביע הקדוש והשחור של Sylvie Fahrer
סביר שלא תזכרו את Saint Hippolyte, אולי גם לא את הגברת העסוקה שסבבה בקרבתנו אבל בוודאות לא תשכחו את היינות בגביעים השחורים. מאתגר, כאשר השחור-השחור הזה מצפין את הנוזל שבתוכו. לבן? אדום? אולי רוזה? אם יש למושג 'טעימה עיוורת' פירוש מוצק הריהו בוודאות הגביע השחור. רבים וטובים ואף מומחים רציניים כבר כשלו בהבחנה, כך שהטעימה השחורה שלנו לא הפתיעה על אף מספר הזנים הקטן של אלזאס. Saint Hippolyte? זהו הכפר הקטן שבו שוכן היקב הקטן של האישה הקטנה שבתמונה – וגם המלון שבו שהינו, Val Vignes. ואם יש תכונה בולטת המאפיינת את הגברת והיקב זו כנראה הצניעות שבה נעשית עבודת-היין שהיא חולקת היום עם בנה והם ממשיכים מורשת של 52 שנות יין מעולה. לא שמענו ולו ברמז כי ה-Gewurztraminer 2019 Sélection Maison שלהם זכה במדליית זהב בתחרות של היקבים העצמאיים ושהיין המבעבע שלהם מבציר 2018, Crémant Blanc Brut Millésimé 2018 זכה בכסף. צניעות הוא אחד המאפיינים הבולטים של עשיית היין באלזאס. כ-50,000 בקבוקים לשנה מפיקה סילבי ואין בה שאיפה לצמוח אלא רק להמשיך ולהתרכז יותר באיכות ולא להתפשר. בכפרון הזה, אגב, מתגוררים פחות מ-1,100 תושבים – אבל יש בו 13 יקבים!. כמה יש בכל דרך היין שבין Colmar ל-Strasbourg? כ-800!… שני הנתונים האלה מציגים לנו פירוש נוסף למושג 'מדינת יין'.
בסיור היין הזה נחשפנו למגוון של יקבים כפי שסיור יין אכן צריך להיות, להציג הבדלי גודל, שוֹנוּת בחזון, בתפיסה, בהתנהלות. גיא אכן ניווט יפה את הביקורים והסיור בכללותו.
אישית אני תמיד נהנה יותר ביקב משפחתי מסורתי עתיר שנים ואָמוּן על המשכיות ומחוייבות ועל-כן Sylvie Fahrer הוא היקב שממלא אחר הציפיה ועונה במלואה על השאלה הסטנדרדית "למה באנו ליקב הזה דווקא".
ופעם הבאה, כשתגיעו לבדכם, אולי כדאי שתתאכסנו בחדרי האירוח שלהם הנמצאים, איך לא, בלב הכרם.
להתראות בסיורים נוספים, לחיים, תמיד עם יינות ראויים בגביע!
